איזון עדין ב"הרוע אינו קיים"

כשנתקלתי לראשונה בשם הסרט החדש של הבמאי ריוּסוּקֶה הָמַגוּצִ'י "הרוע אינו קיים" (悪は存在しない, 2023) חשבתי כמה אירוניה ועצב טמונים בו, לנוכח המציאות שלנו בשנה האחרונה. מציאות שהיא כואבת, עגומה ומקוממת. הרוע לא נותן לנו מנוח, ואנחנו נאבקים בכל כוחנו להשתחרר ממנו. סרטו של המגוצ'י, הטבול בנופיו של מחוז נָגַנוֹ בעונת החורף המושלגת והקפואה, מתרחש ביקום אחר ועוסק ביחסים המורכבים בין האדם לטבע ובניסיון לשמור על איזון עדין ביניהם. עם זאת, בצד פשטות החיים השלווים במרחב הכפרי, הרצון לחיבור עמוק והרמוניה עם הטבע, מתלווה אליו גם תחושה של חוסר שקט, של חשש ודריכות, של סכנה האורבת מתחת לנופים שלווים. את התחושה הזו בונה המגוצ'י בשלל אמצעים קולנועיים, ביניהם שימוש בדימויים המבטאים מוות או היעדרות, כגון נוצות ציפורים, דם מטפטף מענפים, שלדי איילים, קול של יריות ציידים שנשמע ממרחקים, אזכור איומים השוכנים ביער ומוזיקה ששומרת על מתח דרמטי. למרות הקצב האיטי של הסרט וקו העלילה הפשוט, התחושה המטלטלת הזו נשארת אתנו לכל אורך הסרט. "הרוע אינו קיים" לא רק מכבד איטיות הדורשת סבלנות מהצופים אלא גם מבקש מהם להיות אקטיביים, בעצם הענקת פרשנות אישית ותהייה לגבי המשמעות של הנגלה על המסך.

איכויות אלו, יחד עם אווירת המסתורין האופפת אותו ומתעצבת דרך האופן בו הטבע מעורר היראה נשמע ונראה, מתגלות כבר בתחילת הסרט. המצלמה מישירה מבט לצמרות העצים החשופות המוארות באור החד של שמש חורפית במשך ארבע דקות. המגוצ'י ביקש להנכיח פרספקטיבה שעין אנושית אינה יכולה לתפוס, אלא רק תנועת מצלמה העוקבת אחרי עצם או דמות בתנועה. זו אותה מצלמה שבהמשך הסרט עוקבת אחר הדמויות מבעד לעצים, כמו הייתה דמות בעצמה המתגוררת ביער. כבר בפתיחת הסרט הבמאי מעניק אפוא לקהל דרך התבוננות אחרת, ובכך מאפשר לו להבין את הסרט ברמה עמוקה יותר. המגוצ'י הוסיף כי את הנוף הזה של צמרות העצים הוא נושא עמו עוד מצעירותו. באחד מטיוליו החורפיים בפארק אוּאֵנוֹ שבטוקיו הוא הביט מעלה ונתקל בעצים החשופים על רקע השמיים האפורים. הצורות הללו, שהשתנו לנגד עיניו יחד עם תנועת הליכתו, משכו את תשומת לבו עד שחש כי יוכל להתבונן בהן לנצח. הוא החליט שישלב זווית התבוננות כזו באחד מסרטיו. אלמנט נוסף שהנחה אותו ביצירת שוט המעקב הוא מציאת תנועות בטבע (עצים, תנודת האור, קולות הרוח) שיתחברו בצורה הרמונית למוזיקה של אֵיקוֹ אִישִיבָּאשִי, מוזיקאית איתה עבד גם בסרט זוכה האוסקר "הנהגת של מר יוסוקה" (ドライブ・マイ・カー, 2021). העבודה על "הרוע אינו קיים" החלה למעשה בעקבות הזמנה של אישיבאשי להמגוצ'י ליצור סרט אילם שילווה הופעה מוזיקלית חיה שלה. המגוצ'י אכן יצר סרט קצר בן 18 דקות בהשראת יצירתה ובהמשך הרחיב אותו לסרט עלילתי באורך מלא.

ריוּסוּקֶה הָמַגוּצִ'י

Credit: https://www.wikipedia.org/

לבסוף עוברת המצלמה לצלם את פניה של הָאנָה יָאסוּמוּרָה, ילדה בת שמונה המתגוררת עם אביה, טָאקוּמִי יאסומורה, בכפר קטן בנגנו. המבט לשמים ולצמרות העצים אמנם מעביר לצופים תחושה של רוחניות ומסתורין, אך קטיעת המוזיקה והמעבר הפתאומי אל פניה של האנה ואל הקרקע מעגן אותנו ביומיום אנושי, בהליכה ביער ובעבודתו של טאקומי בחיתוך עצי הסקה. עבור המגוצ'י, קטיעות מפתיעות אלו לא רק מסיבות את תשומת הלב למלאכותיות המוזיקה ומאפשרות חדירה של קולות סביבתיים טבעיים יותר, אלא גם יוצרות תחושה של סצנה בלתי נשכחת. האב ובתו מבלים את שעות אחר הצהריים בשיטוטים ביער, בזיהוי צמחים ובבחינת עקבות של איילים בשלג. טאקומי מתפרנס משלל עבודות המסייעות לאנשים הכפר. הוא אוסף מי מעיינות למסעדת אטריות אודון מקומית, מציע לעשות שימוש בעלי וואסבי שגדלים פרא במסעדה מקומית וחותך עצים להסקה. בריאיון עמו הרחיב המגוצ'י על העניין שגילה דווקא באקט זה, שכן טמונה בו אפשרות לכישלון, שמא החיתוך לא יצלח, ואת המתח הגלום בפעולה זו ביקש לתפוס. 

"הרוע אינו קיים", שזכה בשלל פרסים בפסטיבלי קולנוע בינלאומיים, ביניהם בפרס אריה הכסף בפסטיבל ונציה 2023 ומוצג בימים אלו בבתי קולנוע לב ברחבי הארץ, עוסק בתושבי כפר קטן, ובתאגיד שרוצה לבנות מתחם גלמפינג באזורם. הכפר, שממוקם מרחק נסיעה קלה מטוקיו, ועם זאת עדיין רחוק מגורדי השחקים המאפיינים את הבירה, מהווה יעד בעל פוטנציאל תיירותי אטרקטיבי. "גלמפינג" הוא שילוב בין קמפינג לגלאם, כלומר חוויה משודרגת ומפנקת של לינה בשטח שלמעשה זרה לאורח החיים המקומי הפשוט של תושבי הכפר, ויש בה כדי לפגוע באיזון העדין בין שימוש במשאבי הטבע בזהירות לבין הניצול והפגיעה בו. בסצנה הארוכה בסרט מתקיימת ישיבה שבה נציגי החברה היזמית, גבר ואישה, מציגים בפני תושבי הכפר את פרויקט מתחם ה"גלמפינג" היוקרתי שפיתוחו נעשה תחת לחץ של זמן כיוון שהחברה מבקשת לנצל את הטבות תקופת הקורונה לפני שיפקע תוקפן. בעיני המגוצ'י, רעיון הגלמפינג לא רק מדגיש את פלישת האורבניות לטבע תוך סילוק אלמנטים של אי נוחות, אלא גם משקף את אורח החיים העכשווי, שכן אנשים אינם יודעים איך פשוט להיות בטבע. אנשי הכפר, שאינם נכנעים לניסיונות הפיתוי בדמות התחדשות קהילתית, פיתוח אזורי וחיזוק הכלכלה המקומית, מעלים הסתייגויות שונות בכנות נוגעת ללב. הסתייגות אחת עוסקת בכך שמתקן הספיגה שיבנה במתחם לא יוכל לטפל בכמות שפכים גדולות, ושהנוזלים המזהמים יחלחלו מטה לבארות המים של אנשים הכפר. בהסתייגות נוספת מועלה חשש מפני שריפות יער ובאחרת נטען כי שביל איילים עובר באתר הגלמפינג כך שמסלול הנדידה שלהם עלול להיפגע. הסצנה מבליטה אמירה סביבתית כי לא משנה היכן בני האדם נמצאים, הם מגדירים מחדש את המרחב וצורכים משאבים, לעתים קרובות מבלי להתחשב בקיימות או בהשפעות ארוכות טווח.

הנציגים הנבוכים, נטולי יכולת השפעה על מהלך הפרויקט, נותרים ללא מענה, ואחראי הפרויקט, שממילא אינו נוכח במפגש עם התושבים בו מוצגת התוכנית, לא מתכוון לחולל שינויים משמעותיים בפרויקט הרווחי. בשלב זה נוקט הסרט בשתי פעולות. באחת, נציגי החברה מנסים להעסיק את טקומי כמנהל האתר, כמורה הדרך שלהם וכאיש הקשר עם הקהילה המקומית על מנת שירגיע את המתחים שצפים מעל פני השטח. בשנייה, טָקַהָאשִי, אחד משני הנציגים, מתחיל לראות את הפגמים במודל העסקי, מבלה זמן באזור כדי לעמוד על אופיו ועל טיבן של ההסתייגויות שהועלו ומגלה את הערך שבחיים קרובים לטבע. המגוצ'י מפגין חמלה כלפי נציגי החברה התועים ואינו מעצב את דמויותיהם באופן חד ממדי כנבלים מוחלטים. גישה זו מעוררת אצל הצופים הזדהות ודחייה בו זמנית, וזאת על מנת ליצור פרספקטיבה מאוזנת יותר ודמויות עגולות. באחת האינטראקציות ביניהם מעלה טאקומי בפני טקהאשי כי איילים לרוב אינם תוקפניים, אך אייל שנורה עלול להתפרץ באופן אלים, במיוחד כדי להגן על צאצאיו. מרחוק נשמעת ירייה נוספת, מבשרת רעות.

כותרת הסרט מעוררת את הצופה לפעולה אקטיבית של תהייה על משמעותה. תחילה מופיעות המילים "הרוע קיים" באותיות לבנות. ורק לאחר מכן מופיעה המילה "אינו" באותיות אדומות. כך נפתח הסרט בצורה מתעתעת ובאמצעות תעלומה בנוגע לעמדותיו האתיות. אם מלה זו לא הייתה מופיעה היינו נותרים עם הביטוי "הרוע קיים". הרוע אכן קיים בסרט. אצל אחראי הפרויקט ותחילה גם אצל נציגיו המייצגים יחד את הנרטיב האופורטוניסטי-קפיטליסטי. אצל ציידי האילים שאינם מופיעים על המסך, אך פוצעים את חיות הבר. במידה מסוימת גם אצל תושבי הכפר עצמם שאמנם מכבדים את הטבע, אך גם בלית ברירה פוגעים במשאביו. המגוצ'י לא מקל על צופיו, שכן בני האדם הם חלק מהטבע. לפיכך הוא גם מראה את מורכבות הטבע האנושי ומורכבות יחסיו עם הסביבה הטבעית. הבמאי הוסיף כי הכותרת מבטאת גם את הרעיון כי אייל מייצג את הדואליות של האדם, כמי שאינו טוב לגמרי או רע לגמרי ושפעולותיו מוגדרות לרוב על ידי פעולות של אחרים. יתר על כן, עבורו הכותרת היא גם דרך חמקמקה לומר "טבע". כשביקר באזור נגנו כחלק מהעבודה על הסרט והתבונן בנוף הטבע החורפי הוא חשב כי אם אנשים יישארו בחוץ, בטמפרטורה של מינוס 10 מעלות בקירוב, הם עלולים לקפוא. הטבע, אם כן, מציב סכנה ממשית לאדם, גם אם לא מתוך כוונה רעה מודעת.

בעיני המגוצ'י החיים מלאי מסתורין ולא ניתן להבין אותם באמצעות היגיון גרידא. לכן הוא רוצה שהצופים ירגישו בלבול וחוסר הבנה בסוף הסרט, שיעלו פרשנויות שונות אודות המשמעות. כאן גם טמון כוחו של הסרט – ברגעים בהם הקהל אמור להגיע למסקנות משלו. לדבריו, הוא מקווה שהצופים מרגישים שלכל דמות יש חיים פרטיים משלה והרגעים בהן היא מופיעה בסרט נתפסו בעדשת המצלמה רק במקרה. בשל כך הוא גם בוחר לאפשר לדמויות לצאת מהפריים, להמשיך בחייהן, ולמצלמה להשתהות על חלל ריק. אם הצופים מרגישים שהדמויות האלו אכן קיימות אז גם פעולה או התנהגות לא מובנות נתפסות כאפשריות. ומה לגבי התנהגותו של טאקומי בסופו של הסרט? מציעה כי מי שעדיין לא צפה בסרט יימנע בנקודה זו מהמשך הקריאה.

בסיקוונס הסיום רץ טאקומי אל עבר בתו המוטלת על האדמה, לאחר שנתקלה בזוג איילים, הורה ועופר, אחד ירוי בבטנו. המגוצ'י נמנע מלהראות את רגע הפגיעה, אך ככל הנראה האנה ניסתה להתקרב אל הצמד והותקפה. באופן סמלי, אפשר לראות בטאקומי כאייל הירוי. הוא נפצע באופן מטפורי הן מההרס המתקרב של הקהילה שלו והעולם הטבעי שסביבו והן מהפגיעה שנגרמה לבתו, גם  עקב הזנחתו, שכן הוא שכח לאסוף אותה מבית הספר והיא נאלצה ללכת לבדה ביער בדרכה הביתה. כמו האייל, הוא תוקף באופן שאינו בהכרח הגיוני, לא את מקור כאבו, אלא את המטרה הפנויה הקרובה ביותר, מבלי לחשוב על ההשלכות. בראיון עמו ציין המגוצ'י כי בסוף הסרט טאקומי פעל גם מתוך ייאוש. בראותו את האנה שרועה על האדמה הוא מגיע להבנה כי הוא אינו האב שרצה להיות ורמזים לכך, מוסיף הבמאי, ניתן לראות במהלך הסרט.

"הרוע אינו קיים" מסתיים כפי שהחל, בתנועת מעקב של מצלמה הנושאת מבטה לצמרות העצים. הפעם זהו אור הירח המבצבץ מבין העלים ולבסוף נעלם. הנעימה שמלווה את השוט בתחילה מפנה מקומה לקול התנשפות וצעדים. בכך שולח אותנו המגוצ'י שוב אל המחוזות המופשטים, הרוחניים, אל המסתורין.