top of page
  • meitaleigakan

"קהילה בסרט" - קולנוע קהילתי ביפן



מי מכם שעוקב אחר העמוד של שגרירות יפן בפייסבוק, נתקל בוודאי בפוסט העוסק בפרויקט קולנועי מסקרן. הפרויקט, שנקרא JFF+ INDEPENDENT CINEMA 2023, נוצר ביוזמת קרן יפן (Japan Foundation) שעוסקת בהפצת תרבות יפן בעולם בחסות משרד החוץ היפני. במסגרתו ניתן לצפות אונליין, בחינם ובליווי כתוביות באנגלית בשנים עשר סרטים יפנים השייכים לעולם הקולנוע העצמאי. הפרוייקט פתוח לצפייה עד סוף אוקטובר 2023. הסרטים נבחרו על ידי מומחי קולנוע ברחבי העולם ומנהלי בתי קולנוע קהילתיים ביפן, בהם מוצגים לרוב סרטים עצמאיים. בנוסף לסרטים יש באתר הפרויקט סרטונים המציגים את הסיפורים האישיים של מגוון בתי קולנוע קטנים ברחבי יפן. אותם בתי קולנוע מקומיים-קהילתיים מצדדים בגיוון של הקולנוע היפני, תומכים בתרבות הקולנוע היפני ותורמים לחיוניות של הקהילות המקומיות.

את הרשומה הנוכחית אקדיש להיכרות עם חווית הקולנוע הקהילתי ביפן.



בתי הקולנוע הקטנים והקהילתיים נקראים mini-shiatā ביפנית (Mini Theater, ミニシアター). קיימים למעלה ממאה בתי קולנוע כאלו ברחבי יפן, בין אם זה בערים גדולות או בערים קטנות, כך שהם מהווים כעשרים אחוזים מכלל בתי הקולנוע במדינה. הם פועלים באופן עצמאי ללא תלות בחברות הפקה והפצה גדולות, כאשר כל בית קולנוע כזה מציע מערך הקרנות ייחודי, תוך התמקדות בסרטים בעלי תקציב נמוך, לרוב שייכים לקולנוע היפני העצמאי. אלו סרטים אמנותיים, דוקומנטריים, סרטים של יוצרי קולנוע צעירים וסרטים ישנים.


בתי הקולנוע האלו החלו לצמוח בשנות השישים בטוקיו, כאשר חלקם הציגו בתחילה רק סרטים זרים, אחרים נתנו במה להפקות עצמאיות ולסרטים אוונגרדיים. בשנות השבעים צמחו בתי קולנוע קטנים נוספים שהיו חלק ממגמה חברתית שהתנגדה למסחריות, ובשל כך גם לבתי הקולנוע הגדולים. ב-1974 הושק בבתי הקולנוע הקטנים בטוקיו פרויקט הפצת סרטים בשם “Equipe de Cinema” (צוות קולנוע), במסגרתו הוצגו סרטים אומנותיים, סרטים בעלי מסר חברתי נוקב, סרטים של במאים ממדינות עולם שלישי וכן של במאיות. “Equipe de Cinema” נחשב לתנועה חברתית משמעותית בתולדות הקולנוע היפני. בתי הקולנוע הקטנים שינו אפוא את המבחר הקבוע של הסרטים שהוצגו עד אז. הקהל היפני החל להיחשף לסרטים אירופאים ולסרטים יפנים עצמאיים שאינם בני חסות של האולפנים הגדולים.


בשנות השמונים, במקביל להקמת בתי קולנוע קטנים נוספים בפורמט של “Equipe de Cinema”, כלומר, הקרנת סרטי מופת שאינם בעלי פוטנציאל לזכות להצלחה קופתית גדולה, הושם דגש על קידום ההצלחה הכלכלית של בתי קולנוע אלו. בשל כך, בשנים אלו הם נפתחו בעיקר בערים גדולות, מתוך ניסיון להרחיב את קהל הצופים. ב-1981 נפתח בשינג'וקו שבטוקיו בית הקולנוע ”Cinema Square" שפעל עד שנת 2014 ובו רווחה מדיניות של שיתוף הקהל באופן פעיל בבחירת הסרטים שיוקרנו. זה היה שינוי מרענן שהוביל להצלחה גדולה. אולמות קטנים נוספים נפתחו וקהל הצופים התרחב הודות לשינוי בתוכן הסרטים. באותה עת החלו להגיע לא רק בקשות מצד צופים ותיקים לצפייה בסרטי בימאים מפורסמים, בעלי טביעת אצבע ספציפית, אלא גם מצד צופים צעירים שגילו את קסם הקולנוע וביקשו לראות סרטים העוסקים בעולמם ובבעיות המטרידות אותם.


בתי הקולנוע הקטנים הגיעו לשיא ההצלחה שלהם בשנות התשעים. נראה היה שכל הסרטים היפניים המעניינים שיצאו בשנים אלו הוצגו לראשונה בבתי קולנוע אלו. לא רק שהם שימשו כמקומות להפצת ידע ומידע, אלא שהם גם קבעו טרנדים אופנתיים והניעו את תרבות הדור הצעיר. עם זאת, בתחילת שנות האלפיים מספרם החל להצטמצם באופן משמעותי, בעיקר עקב הצורך להשתמש בציוד הקרנה דיגיטלי, אך גם עקב צמיחה מאסיבית של מתחמי קולנוע, מגוון גדול של אפשרויות בידור זמינות והפופולריות של שירותי הסטרימינג.


בית קולנוע מקומי-קהילתי בנגויה ("Cinema Skhole")

Credit: https://www.wikipedia.org/


כ-70% מ-1,292 הסרטים שיצאו ביפן ב-2019 הוקרנו בבתי קולנוע מקומיים-קהילתיים במקומות שונים ביפן. מגפת הקורונה שהגיחה לעולם ב-2020 הסבה להם נזק כלכלי כבד. אמנם ביפן לא הונהגה מדיניות סגרים רשמית, אך הצופים היפנים חדלו לפקוד את בתי הקולנוע, כך שרבים מהם נסגרו. עם זאת, הייתה זו הקורונה שגם משכה את תשומת הלב ביפן לאותם אולמות קולנוע קטנים. ראשית, התבררה שבריריות הבסיס העסקי שלהם. שנית, צמחה מודעות לצורך בתמיכה כלכלית ציבורית. בנוסף, נחישות הצופים לשמור בכל זאת על חווית הצפייה בבתי קולנוע הפתיעה לא מעט אנשים בתעשיית הקולנוע ומחוצה לה. הנחישות הזו הוכיחה כמה גדולה החשיבות של מרחבים קולנועיים אלו בנוף האורבני, בטיפוח הגיוון של תרבות הקולנוע היפנית ובחיי הקהילה ביפן.


באפריל 2020 הוגשה עצומה מקוונת לממשלה ולרשויות הרלוונטיות שנקראת "SAVE the CINEMA". על העצומה חתמו עשרות במאים, שחקנים ואנשי מקצוע נוספים מתעשיית הקולנוע בדרישה לסיוע כלכלי עבור בתי הקולנוע הקטנים. על יוזמיה נמנה הבמאי היפני המפורסם הִירוִקָזוּ קוֹרֶה-אֵדָה. העצומה הדגישה כי רבים מבתי הקולנוע הקהילתיים, המהווים את לב תרבות הקולנוע ביפן, עומדים בפני סכנת סגירה ממשית. העובדה כי הם משמשים דוגמה לגיוון קולנועי, הודות לסוגי הסרטים הרבים המוצגים בהם, מוכיחה כי חשיבותם לקיום חברה דמוקרטית אינה פחותה מזו של מוזיאונים, תיאטראות ואולמות קונצרטים. על יוזמה נוספת לגיוס תמיכה כלכלית אחראים הבימאים קוֹגִ'י פוּקַדָה וריוּסוּקֶה הָמַגוּצ'ִי. הם הקימו קרן מיוחדת במימון המונים שאספה סכום מכובד של למעלה מ-330 מיליון ין כשחלק ניכר ממנו חולק בין עשרות בתי קולנוע. פוקדה ציין כי לא רק שבתי הקולנוע האלו פתחו צוהר לסרטים ממדינות שונות מתקופות שונות ולצורות חיים אחרות, אלא שההגנה על הגיוון הקולנועי שהם מייצגים היא גם הגנה על הדמוקרטיה, שהרי זו מתקיימת הודות לקיום משותף של נקודות מבט מגוונות. לאמנות ולתרבות יש תפקיד חשוב בהשמעת קולות מגוונים שבלעדיהן אולי לא היו נשמעים. בכוחו של הקולנוע ללכוד את הגיוון האנושי ולתת לכך ביטוי עוצמתי. יתר על כן, אי המשכיות של בתי קולנוע אלו תוביל להרס הגיוון הקולנועי.



הוֹג'וֹ מָסַאטוֹ, מנהל קולנוע Eurospace בשיבויה, מדגיש כי הפנייה לקהל צעיר יותר היא הכרחית למען הישרדות האולמות הקטנים גם לאחר שוך המגפה. סרט שהצליח בתקופת הקורונה בקרב קהל יפני צעיר שעדיין ביקר בבתי הקולנוע היה הסרט הצרפתי À l'abordage” (“All Hands on Deck”, 2020)" שבמרכזו שלישיית צעירים המטיילים בכפרים בצרפת. ההומור העדין של הסרט היה כנראה בדיוק מה שהקהל הצעיר חיפש במהלך הימים הקשים של הקורונה. הוג'ו מוסיף שכמנהל בית קולנוע הוא רואה גם חשיבות רבה בטיפוח קשר ארוך טווח עם במאים צעירים. למשל, אם סרט ביכורים עצמאי של במאי צעיר הוצג בבית הקולנוע שלו וזכה להצלחה אזי הוא יבקש להקרין יצירות נוספות של הבמאי, ככל שהקריירה שלו תלך ותתפתח. כמו כן, לאחר ההקרנה מתקיים לרוב מפגש של הצופים עם הבמאי באולם ובמקביל המפגש משודר אונליין, אקט שמוביל להרחבת מעגל הצופים. "הבמאים היפנים שפועלים כיום וזוכים לשבחים בעולם היו בצעירותם צופים נלהבים באותם בתי קולנוע קטנים שבשלב מאוחר יותר אף הקרינו את סרטיהם", מציין הוג'ו.



טריילר הסרט הצרפתי À l'abordage” (“All Hands on Deck”, 2020)"


בתי הקולנוע הקטנים מתבססים לרוב על מודל דומה. מבחינת עיצוב, מעבר לחלל בו מוקרן הסרט שנושא אופי ייחודי, יש מרחב הירגעות הכולל בית קפה, ספרייה קטנה ובה ספרי קולנוע ועלוני מידע על הסרטים המוצגים. חלק מבתי הקולנוע הקטנים אף מחלקים פנקס לאיסוף חותמות של סרטים, בדומה לפנקסים בהם אוספים חותמות במקדשים ברחבי יפן. בתי קולנוע אלו מתאפיינים לא רק בעבודת צוות קולקטיבית, אלא גם בשיתופי פעולה מקומיים והתחברות לקהילה דרך פרויקטים מגוונים. מָצוּקוֹ שִיהוֹ, המנהלת של סינמטק טָאקַאסקִי בעיר טקסאקי שבמחוז גוּנְמָה, מספרת כי הרעיון בבסיס בית הקולנוע הקטן הוא לא רק יצירת מרחב קולנועי אלא יצירת מרחב ביתי ומקום מפגש לקהילה. חברות ההפצה אפשרו תחילה להקרין סרטים בסינמטק רק לאחר שהוקרנו תקופה מסוימת במתחם קולנוע גדול וקרוב, מה שבעצם יצר לסינמטק תדמית של בית קולנוע מדרגה שנייה, אך צוות הסינמטק נאבק לשינוי ההחלטה. בטקסאקי, שמתקיים בה מדי שנה פסטיבל סרטים והעיר אף משמשת כתפאורה בסרטים, נהנה הסינמטק מתמיכת השלטון המקומי. מדי חודש מתפרסם ירחון קולנועי שמחולק לתושבים ומתקיים מיזם המספק עבודה לצעירי הקהילה שרוצים לעבוד בקולנוע מבלי לעבור לטוקיו. שיאו מספרת כי היא מתרגשת לראות כיצד צעירים שעבדו בעבר בסינמטק העירוני מצליחים כיום בתעשיית הקולנוע היפנית.


בתי קולנוע מקומיים-קהילתיים נותנים כיום ביטוי לא רק לצפייה בסרט אלא גם לחוויה כוללת. לדברי הוג'ו, הוא תמיד מנסה לחשוב על דרכים חדשות בהן בית הקולנוע יכול לתרום ולהתחבר לקהילה. בין אם דרך שיתופי פעולה עם בתי ספר ובין אם דרך הקרנות מיוחדות לקבוצות שונות. קָצוּהִיקוֹ מִינוֹווָה שמנהל בית קולנוע קטן ביוקוהמה, מארגן מפגשים שונים סביב הסרטים המוצגים אצלו. למשל, מפגש של הצופים עם השחקנים, הבמאי ואפילו פעלולנים שמופיעים בסרטים. הצופים מספרים כי חברותא זו מסבה הנאה רבה, כאשר הם חולקים ביניהם מידע ומשוחחים על הסרטים שצפו בהם. יש אף בתי קולנוע שמארגנים פעילויות חוץ הקשורות לסרטים, כגון קולנוע נֶקוֹ בטוקיו שנפתח לפני כשנתיים. ההנהלה ארגנה פעילות קהילתית של ניקוי הנהר לאחר צפייה בסרט תיעודי שעוסק באיכות הסביבה. טָמַקיִ צוּצ'ִידָה, מרצה לקולנוע באוניברסיטת וואסדה, טוען כי בעידן בו ניתן לצפות בסרטים בפלטפורמת סטרימינג, תפקידם המשמעותי של בתי הקולנוע הוא לא לשמש כחלל מאובזר לצפייה בסרטים אלא כמקום המחבר בין אנשים. חלק מבתי הקולנוע אף מקרינים סרטים רק עשרה ימים בחודש ובשאר הימים עוסקים בפעילויות קהילתיות.


בית הקולנוע הקטן בעיר אוֹנוֹמִיצִ'י שליד הירושימה, נפתח ב-2008, הודות לתמיכת הקהילה ולתרומות אזרחי העיר. בית הקולנוע כבר פועל חמש-עשרה שנים ומשמש כפלטפורמה לאינטראקציה בין אזרחים ליוצרי קולנוע. סֵייג'וּן קָווַמוֹטו,ֹ מנהלת בית הקולנוע, מספרת כי חלק מהסרטים המוקרנים נבחרים על ידי אנשי הקהילה. מדי חודש מופץ בעיר עלון מיוחד עם לוח ההקרנות וכך, לדבריה, משתרש בית הקולנוע כחלק בלתי נפרד מחיי הקהילה. מעבר לכך, מתקיימות במקום סדנאות קולנוע מיוחדות לילדים. מטרת הסדנאות היא ללמד את הילדים כיצד להביע את רגשותיהם בדרכים יצירתיות ולהעשיר את הסתכלותם על העולם דרך עדשת הקולנוע. סדנת צילום סרט באתרי העיר חושפת את הילדים להיסטוריה של העיר ומחברת אותם לקהילה ולמקום בו הם חיים. באמצעותה הם לומדים לאהוב סרטים וחווים על בשרם מה זה אומר להיות יוצר של סרט. הקולנוע עבור קוומוטו הוא אמצעי נפלא להעברת ההיסטוריה והתרבות העשירות של העיר לדורות הבאים, וכך מטפחים את האהבה לעיר בה נולדו מילדות, במקביל ליצירת ערך מוסף למען העתיד. יתר על כן, היא מציינת שבית הקולנוע פועל למען הרחבת השימוש בעיר כאתר צילום לסרטים, שכן אקט זה יוביל להעלאת מספר התיירים הפוקדים את העיר ואף למעבר של יפנים להתגורר בה מגורי קבע.


גם שוּנְפֵי נָגַאוֹקָה, מנהל הקולנוע הקהילתי בעיר אואדה במחוז נגנו, מדגיש את חשיבות בית הקולנוע בחיי הקהילה. ייחודו של בית הקולנוע הוא בהצגת סרטים הקשורים למחוז נגנו ובקיום פרויקט שנקרא "מועדון הקולנוע של ילדי אואדה". הפרויקט מיועד לילדים שלא יכולים ללכת לבית הספר, או בוחרים לא ללכת מסיבות שונות. בית הקולנוע משמש מרחב מוגן עבורם, בו הם צופים בסרטים, יוצרים ונרגעים. קוּמִיקוֹ שימוֹגִ'י, מנהלת בית הקולנוע סָקוּרַזַקָה בעיר נָאהָה בירת אוקינאווה, מציינת כי המדיניות בה דוגל בית הקולנוע היא הקרנת סרטים שפונים לקהל רחב של צופים תוך הימנעות מביסוס זהות בית הקולנוע דרך ז'אנר אחד בלבד. יתר על כן, הרעיון הוא לעורר את ההרגשה כי לא רק שאני רוצה לראות את הסרט הספציפי הזה אלא שאני רוצה לראות אותו באולם הקולנוע ההוא. באופן זה מתעצב הקשר בין צופים-סרט-מקום. זה לא רק המבחר הייחודי של הסרטים המוקרנים, בית הקפה, עלונים וכרזות הסרטים אלא גם הצוות ואפילו הכיסא עליו יושבים. כל אלמנט המרכיב את בית הקולנוע הקטן הוא ייחודי ומשמעותי. מעבר להיותו בית קולנוע, המקום מציע בית קפה וחנות, מה שהופך אותו לחלל רב-תכליתי לפעילויות שונות. בקומה השלישית ישנו חלל סדנאות בו מתקיימות הרצאות.


טריילר הסרט (2022)"Lonley Glory", אחד מהסרטים המוצגים במסגרת הפרויקט.

שם הסרט ביפנית: わたしの見ている世界が全て


השם אותו בחרה שוֹקוֹ טָקֶנַקָה לבית הקולנוע שבבעלותה בעיר פוּגִ'יסַווָה במחוז קָנַגַווָה מתמצת את מהות בתי הקולנוע הקטנים. השם הנבחר הוא Cinekoya, שילוב בין המלה קולנוע (cine) למלה koya (בקתה ביפנית). "בקתת הקולנוע" מכילה בתוכה גם את ההיבט הקולנועי וגם את ההיבט הביתי והחמים אותו מבקשים בתי הקולנוע הקטנים לטפח. החלל הקולנועי שמציעה הבקתה מורכב מערב רק של כיסאות וכורסאות ללא אחידות, כאשר בזמן הצפייה אפשר ליהנות מקפה ומאפה. הרעיון הוא להעניק לצופה הרגשה כאילו הוא נמצא בסלון ביתו. הקפה שמוגש במקום הנו תערובת מיוחדת שמכין בעל בית הקפה הוותיק בעיר, מתוך אג'נדה הדוגלת בשימוש במוצרים מקומיים ובשיתופי פעולה בתוך הקהילה. זו מבחינתה מהות הקולנוע – לא רק צפייה בסרט אלא החיבור לעיר ולקהילה. טאקנקה מוסיפה כי קצב החיים היום מהיר מאוד ואנשים לרוב עסוקים בפרנסתם, כך שהיא מקווה שדרך הביקור בבקתה שלה אנשים יוכלו לגלות את הקצב האישי שלהם וליהנות מ-"Me Time", והפעם לא רק בביתם.

110 צפיות0 תגובות

Comments


bottom of page