"מיס סומו הקטנה" – לנפץ את תקרת הזכוכית

"יש בסומו היבט אלוהי. זו הסיבה שבעבר רק גברים התאמנו בסומו. יש אנשים שלא אוהבים אותנו בגלל המסורת הזאת." במילים אלו של הִיוֹרִי קוֹן, מתאבקת סומו בת עשרים ואחת, נפתח הסרט התיעודי הקצר "מיס סומו הקטנה" (相撲人, 2018) שמשודר בנטפליקס. המצלמה שמתמקדת בפניה מבליטה לא רק את הדמות הראשית אלא גם את הנושא המרכזי בסרט – המאבק לשילוב נשים בספורט הלאומי העתיק שנחשב, בצורתו המקצועית, כשמור לגברים בלבד. מאבק זה מקבל ביטוי אישי דרך מסעה המורכב של היורי אל אליפות העולם לנשים בסומו שהתקיימה בטאיוואן ב-2018 ומהווה את שיאו של הסרט.

ראשיתו של הסומו כנראה בפרה-היסטוריה היפנית – מסופר כי האלים היו מיישבים את המחלוקות ביניהם בקרבות היאבקות. גרסאות נוספות מעלות כי שורשיו נעוצים בתפילה לאלים או בריקוד עתיק שבו גברים הפגינו את כוחם מול האלים. תיאוריה אחרת מעלה כי הספורט הגיע ליפן מהודו דרך סין. עם הזמן התפתח הסומו לענף ספורט תחרותי. טורניר הסומו הרשמי הראשון נערך ב-1684 במקדש בטוקיו ואלמנטים ממנו, כגון, המאוואשי (רצועת המשי אותה כורכים המתחרים סביב פלג גופם התחתון) וטקס הכניסה לזירה (דוֹהִיוֹ ביפנית) נשמרו עד לימינו. כיום המתאבקים המובילים זוכים למעמד של סלבריטי, וכפועל יוצא, גם להכנסות נאות.

חוקי היאבקות הסומו פשוטים והקרב נמשך שניות ספורות בלבד, אך טקס הכניסה לזירה לפני הקרב נמשך זמן רב יותר. המתאבקים נכנסים לבושים במאוואשי, מטהרים עצמם על ידי שתיית מים, רוקעים ברגליים, פעולה שבמקור נועדה לגירוש רוחות רעות. הם מוחאים כף ומפנים את כפות ידיהם כלפי מעלה בזרועות פתוחות, זורים מלח לטיהור הזירה ומתכוננים לקרב. המטרה בקרב סומו היא לגרום ליריב לגעת עם חלק גוף כלשהו, מלבד כפות הרגליים, בקרקע בתוך הזירה או מחוץ לזירה. זו מוקפת חבל המסמל בשינטו את ההפרדה בין קודש לחול. נשים אינן רשאיות להיכנס לזירת ההיאבקות, שכן על פי דת השינטו יש חשש שיטמאו את המרחב המקודש. במקרה מצער שהתרחש ב-2018, ראש עיר לקה בשבץ מוחי והתמוטט בעודו נואם בתוך זירת הסומו. אחות ששהתה במקום ביקשה לבצע בו החייאה, אך בשל אותו חשש מטומאה היא הורחקה במהירות מהזירה. איגוד הסומו אמנם התנצל והכריז כי במקרה של מצב מסכן חיים כניסת נשים לזירה תתאפשר. עם זאת, עדיין אין בהכרזה זו בשורה של ממש, שכן נשים עדיין מנועות מכניסה רשמית לזירה ומהשתתפות בתחרויות מקצועיות. זו גם הייתה מנת חלקה של ראש עיריית טקרזוקה, טוֹמוֹקוֹ נָקַגָווַאה, שב-2018 נדרשה לשאת את הנאום הרשמי בקבלת הפנים לטורניר הסומו בעירה מפודיום שהונח בצד הזירה ולא בתוך הזירה עצמה. נקגוואה הפכה לפעילה אקטיבית בתנועת נשים הקוראת להפסקת האפליה נגד נשים בכל הנוגע לכניסה לזירה. היא יצאה נגד האמירה שנשים שנכנסות לזירה למעשה דורכות על מסורת ארוכת שנים. בסופו של דבר, אם כניסתן של נשים לא תתאפשר, אזי הסומו לא יוכל להפוך לספורט אולימפי.

סומו נשים היה קיים בעבר, לא כספורט מקצועי אלא כצורת בילוי עבור גברים, אך נאסר עקב חוסר הצניעות שבצפייה בנשים כשלגופן בד המאוואשי בלבד. סומו נשים כענף ספורט חובבני החל באופן רשמי לפני כעשרים שנה והיורי היא אחת מנציגותיו הבולטות ביותר. הצופים מתוודעים למחויבותה ארוכת השנים לסומו כבר בתחילת הסרט, כאשר צילומי וידאו שלה כתלמידת בית ספר יסודי המתאבקת בסומו ממלאים את המסך. הניגוד האירוני בין צילומים של ילדה תמימה שעוסקת בפעילות ספורטיבית אהובה עליה לבין קולה המפוכח של אישה צעירה הנשמע ברקע, בולט. היורי של ההווה, סטודנטית ליחסים בינלאומיים באוניברסיטת רִִיצוּמֵייקָן במחוז קיוטו, מבינה, לצערה, כי בעוד נערים וגברים יכולים לממש את שאיפתם להיות מתאבקים מקצועיים, נערות ונשים מנועות ממימוש שכזה. לרוב הן אף פורשות מסומו עם סיום בית הספר היסודי. במהלך הסרט מתברר כי היורי קרובה לגיל פרישה, שכן מצופה ממתאבקות סומו, שממילא מתחרות באופן חובבני, לפרוש בגיל עשרים ואחת, למרות הערכה רפואית כי הן מגיעות לשיא הפיזי שלהן בסביבות גיל עשרים וחמש. לעומת זאת, גברים מתחרים בסומו מקצועי לרוב עד אמצע שנות השלושים לחייהם. היורי מבקשת לשנות אי שוויון מגדרי זה.

על רקע צילום בהילוך איטי של כפות רגליים של מתאבקות שמנסות להיאחז בעפר מדגישה היורי את הקשיים של הנשים בעולם הסומו: "לנשים מעולם לא התאפשרה כניסה לזירה, מסיבות דתיות. אז סומו נשים הוא לא ספורט מקצועי. אם סומו נשים יהפוך לפופולרי יתר המחסומים הללו עשויים להיעלם. אני עובדת קשה כרגע עם התקווה הזו בליבי. אני חושבת שאפשר לשנות את החוקים שלפיהם נשים לא יכולות להתחרות", היא מסכמת. הצילום האיטי מעצים את המאבק העיקש להכרה ולמימוש. החיבור בין הדברים הנאמרים לתמונה הנגלית על המסך ממשיך גם בהצהרתה כי "האישה האידיאלית היא צנועה והולכת שלושה צעדים מאחורי הגבר. נשים לא נועדו להיראות." הפעם, כרקע לנאמר, נפרש צילום בהילוך איטי של קרב בין היורי למתאבק, בעודה מטיחה אותו על העפר. היורי אינה משתרכת מאחור ולא רק שאינה בלתי נראית, אלא שהסצנה מבליטה את נוכחותה, כפי שמבליט הסרט כולו במגוון אמצעים. קולה המביע את דעותיה הנחרצות ממלא את פס הקול, גופה נוכח במלוא עוצמתו, באימונים האישיים בחדר הכושר, בהתלוצצות שלה על ממדיה, באימונים עם מתאבקים אחרים ובשיא הסרט, באליפות העולם בטאיוואן ב-2018. דרך שימוש בהילוך איטי מצליח הבמאי הבריטי מאט קיי ללכוד את הרגעים הפיזיים האינטנסיביים של הסומו – רגליים יחפות נאבקות על משטח החול, התנגשויות בין ראשים לחזה, מגע של גוף בגוף. למרות המאסיביות של הגוף ושל הספורט משולבת בתיאורים אלו גם עדינות.

קיי, שאמון על מספר סרטים דוקומנטריים בעלי אמירה חברתית, סיפר בריאיון כי היורי היא ספורטאית מעוררת השראה לנשים שמבקשות לפרוץ גבולות בתחומים שונים, בפרט בתחום הספורט. הוא פגש אותה לראשונה ב-2017, במהלך עבודה על פרויקט קולנועי אחר. הוא ביקר אז במועדון הסומו של האוניברסיטה בה היא לומדת, מועדון שמאפשר אימונים משותפים לגברים ולנשים. זו נקודת אור קטנה על רקע העובדה שאיגוד הסומו של יפן עדיין מונע מנשים להתחרות באופן מקצועי. "הופתעתי לגלות כי יפנים רבים אינם מודעים לעובדה שיש גם נשים שמתאבקות בסומו. אני מקווה שהסרט יחשוף לקהל הרחב צד חדש של הספורט הלאומי העתיק הזה," ציין. "אני מאמין שהכוח של סרטים דוקומנטריים טמון ביכולתם להכיר לצופים עולם זר, לעורר מודעות, להשפיע ולשנות תפיסות מקובעות. גם המתאבקות האחרות שפגשתי הראו מסירות יוצאת דופן לאימוניהן וזה בהחלט ראוי להערצה." קיי סיפר שמלכתחילה היורי משכה את תשומת לבו: "היא הייתה קצת אאוטסיידר: היה לה מבטא ושונה מזה של העירוניים באזור קָנְסַאי, צעירה שהגיעה לעיר הגדולה מהמרחב הכפרי של יפן. היא מלאת אמביציה ובעלת ידע בלימודי מגדר כך שיש לה פרספקטיבה רחבה על מצב הנשים. היא להוטה לאפשר לנשים להשמיע את קולן בזירת הסומו."

קיי מקפיד ליצור איזון עדין בין כבוד למסורת לבין הכרה בשינוים בלתי נמנעים שמביא עמו הזמן. הוא מציג את היורי לא רק במהלך אימוניה בעיר הגדולה אלא גם בבית הוריה במחוז אאומורי. הצגת ממד אישי זה במרחב הכפרי של יפן מבליטה גם כן את האיזון השברירי הזה בד בבד עם הוספת עומק לדמותה. הצופים עדים לא רק לאימונים הפיזיים אלא גם לתמיכה המשמעותית של אמה לאורך השנים. היורי מביעה בנחישות את מסירותה למטרה שהציבה לעצמה – להיות הטובה בעולם. קיי בוחר להציג אמירה זו על רקע פסגת הר מושלג. ההשתהות על תמונת נוף זו מאפשרת לתעוזה של היורי לחלחל אצל הצופים ולהדגיש עד כמה הסומו מרכזי בזהותה.

לקראת סופו של הסרט, בתחרות הפתוחה לנשים בטאיוואן, קיי מנציח את הכאב הפיזי של המתאבקות לצד יופיו של הרגש. כל אישה נראית מנצחת, גם כשפניה פצועות או שהיא מושלכת ארצה. הצילומים משקפים את הרוח הלוחמת של הנשים. כאשר היורי משתופפת בעמדת כריעה מול יריבתה, היא מוחאת כפיים בעוצמה, ואז מושיטה את שתי זרועותיה קדימה – מחווה סמלית שמראה כי למתאבקים אין נשק והם מייחלים לקרב הוגן. במחווה זו היורי מביעה לא רק שאיפה לקרב הוגן אלא גם שאיפה להזדמנות הוגנת ביפן עבור נשים המבקשות להיות מתאבקות סומו מקצועיות שמתחרות בתחרות רשמיות. קיי משתמש בתחרות כמטפורה למאבק של המתאבקות המנסות לנפץ את תקרת הזכוכית ולפרוץ אל עולם הסומו המקצועי ואף מפנה את תשומת הלב של הצופים למיעוט של מתאבקות יפניות ביחס למתאבקות ממדינות אחרות בטורניר חשוב זה. על פי הערכות שונות יש כ-20,000 מתאבקות סומו בעולם, אבל רק כ-3,000 מהן נמצאות ביפן. תת-ייצוג זה של מתאבקות יפניות בספורט ששורשיו ביפן מדגיש את גודל המחסומים שעומדים בפני נשים יפניות שמבקשות להמשיך ולהתמקצע בסומו גם בבגרותן. עם זאת, במקום לומר לצופה בצורה ישירה כי מתחרות ממדינות אחרות שולטות בעולם היאבקות הסומו הנשית ברמה הבינלאומית, הודות להזדמנות השווה ולהשקעה, קיי מוביל את הצופה לגלות זאת בעצמו. ביפן, המשחקים של הגברים משודרים בטלוויזיה והמתאבקים נחשבים לסלבריטאים. לעומת זאת, משחקי הנשים מייצרים מעט סיקור תקשורתי.

במלות הפרידה שלה מבקשת היורי לצרף למאבקה מתאבקות נוספות: "אם נרים את קולנו כמתאבקות סומו, ונעבוד למען הפצת סומו נשים ברחבי העולם, אז אני מאמינה שיותר אנשים יתמכו בנו במאבק נגד אי שוויון מגדרי. הגיע הזמן שבו סומו נשים ייצא לפעול". בעיניה, אם כן, פעולה אקטיבית והתאגדות נחוצות כדי לעורר מודעות עולמית לאי השוויון ולצורך בשינוי. היורי עצמה אף נבחרה לאחת ממאה הנשים המשפיעות ומעוררות השראה של רשת BBC לשנת 2019 ואף הופיעה ברשימה של מגזין פורבס "Forbes Under30" לשנת 2020: רשימה הכוללת שלושים צעירים וצעירות בעלי הישגים מרשימים ומובילי שינויים משמעותיים במגוון תחומים. היא פועלת רבות עבור גיוס כספים למען הקמת ליגת נשים מקצועית, למתן אפשרות לנשים להתפרנס מסומו, בדומה לגברים, ולהגדלת מספר המתאבקות בכל הגילים. עם זאת, הסרט לא עוסק רק במאבקה הציבורי של היורי לשוויון מגדרי, אלא גם מראה בעדינות לצופים כיצד היא מוצאת יופי בסומו, כיצד הוא הופך למטרת חייה, תוך כדי ניהול משא ומתן פרטי על אודות המורכבות של העיסוק בספורט זה וכיצד היא מחבקת את רגעי התהילה האישיים שלה.